<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"פ</h1>
<h2>דף ה.</h2>
העתקה זו מספר העתים. כתבו רבוותא אף ע"ג דחש לה רב לדרב אשי הלכה למעשה ומנהג בשתי ישיבות כרב שקורין את המגילה בזמנה ביחיד ומברך עליה לפניה ולאחריה וגמרי לה להא מלתא מהא דגרסי' בפרק שני דמגלה [י"ט ע"ב]. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא. ולא אמרו אלא בצבור מכלל דביחיד יצא. ושמעינן מינה דקורין אותה ביחיד וקים ליה ר' יוחנן כרב והלכתא כותיהו דאי אמרת דהלכתא כדחש ליה אדר' אסי דלעולם בעשרה בין בזמנה בין בשלא בזמנה מאי טעמא מחו לה אמוחא להא דר' יוחנן ואוקמוה בעלי הגמרא דלא אמרו שלא יצא אלא בצבור מכלל דביחיד יצא אלמא קים להו לבעלי הגמרא שקורין אותה ביחיד ופי' זמנה ארבעה עשר לכולי עלמא וחמשה עשר למוקפין חומה. ושלא בזמנה י"א וי"ב וי"ג. אעפ"י ששנינו מגילה נקראת בי"א וי"ב וי"ג לאו דכל הני יומי היא זמנה אלא הני י"א וי"ב וי"ג תקנתא דתקינו רבנן נינהו. ושמעי' להא מלתא מדקאמרינן אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה (שם ה') דאלמא זמנה י"ד וט"ו הוא. ועד כאן לא פליגי רב ור' אסי (שם) אלא בזמנה אבל שלא בזמנה שניהם מודים שאין קורין אותה אלא בעשרה. הלכך שלא בזמנה אם קורא אותה בעשרה יברך לפניה ולאחריה. ואם קורא אותה בפחות מעשרה אין מברך לא לפניה ולא לאחריה. אבל בזמנה כיון דהלכה כרב בין ביחיד בין בעשרה (ש)מברך לפניה ולאחריה ומי שבא בדרך לאחר זמנה בין ביחיד בין בעשרה לא יקרא. ואם מבקש לקרותה יקראנה כאדם שקורא בנביאים או בכתובים ולא יברך לא לפניה ולא לאחריה. וג' דינין הם עכ"ל הגאון בעל ספר העתים ז"ל ודיוק יפה הוא וראוי לסמוך עליו.
